השבוע יש לנו שתי פרשות, "תַּזְרִיעַ-מְצוֹרָע", שתיהן עוסקות בעיקר במה שנראה כדברים לא חיוביים. הן מדברות על צרעת, שזו למען האמת דרך להבין את כל המחלות, השליליות והחושך שבאים אל האדם. אם כן, נאמר על אדם שיש לו צרעת כך: "כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא, טָמֵא הוּא, בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבו" [וַיִּקְרָא פרק יג' פסוק מו']. מה זה אומר לגבינו?
זו נקודה חשובה מאוד. בתקופת התורה, אדם שחלה בצרעת היה חייב לשבת מחוץ למחנה. אבל האמת היא שהמציאות הזו קיימת עבור כולנו, כולנו יושבים בחוץ. כאשר אדם מסוגל להגיע אל נקודת החיבור הפנימית ביותר, הוא או היא חווים את שלמות אור הבורא בכל מעשה שהם עושים. זה אומר, שאם מישהו אינו נמצא בנקודת החיבור הפנימית ביותר, הוא "יושב מחוץ למחנה", ואינו חווה את החיבור המוחלט עם אור הבורא.
יכולים להיות למשל שני אנשים אשר מנסים לעשות עבודה רוחנית, ואחד מהם מרגיש את האור של הזוהר או את אור השבת יותר מאשר השני. מדוע? מדוע חלק מהאנשים מרגישים זאת יותר, מתחברים יותר? התשובה היא שכאשר אדם פועל בדרכים שליליות, חושב מחשבות שליליות, מדבר מלים שליליות, ועושה פעולות שליליות, הוא מקים מחסום סביב עצמו ומפריד את עצמו מאור הבורא, ולכן מפריד את עצמו מהיכולת להרגיש, למשוך ולגלות את אור הבורא ולהתחבר אליו; ולכן משאיר את עצמו "מחוץ למחנה".
לכן, אנו חייבים לדעת שהסיבה לכך שאין אנו מרגישים אותו אור, מילוי ושמחה שרבי שמעון הרגיש עם גילוי הזוהר כאשר אנו מתחברים אל הזוהר, או אל אותו אור שהרגישו המקובלים בלימודים ובתקשורות שלהם, היא מכיוון שיצרנו סביבנו את שדה הכוח הזה, או הקליפה הזו, שאינם מאפשרים לנו להתקרב אל האור הגדול שנמצא בתוך הכלים הגדולים האלה. וזו הסיבה לכך שלכל אדם יש רמה אחרת של חיבור, התרגשות ושמחה כשהוא חווה את התקשורות.
"באמצעות כל מעשה של אנוכיות, של רצון לקבל לעצמו בלבד, בין אם במחשבה, מילה, או מעשה, אנו מרחיקים את עצמנו מהיות מסוגלים לגעת, להתחבר ולהרגיש את אור האינסוף."
ויש לכך רק סיבה אחת. והיא שבאמצעות המעשים השליליים והאנוכיים שלנו יצרנו חומה, מושג שנקרא "בָּדָד יֵשֵׁב", הישיבה הזו מחוץ למחנה, מחוץ לאור הפנימי ביותר של הבורא. כולנו אמורים להרגיש את אינסוף האור בכל תקשורת שאנו עושים. בכל פעם שבה אנו עושים מעשה של נתינה, למשל, אנו מרגישים את אינסוף האור שבפעולה הזו. לכן, כשאנו יודעים זאת, בפעם הבאה שתהיה לכם האפשרות לבחור לפעול מתוך רצון לקבל לעצמו בלבד, עצרו לשנייה ואמרו: "אבל אם אעשה זאת, זה אומר שברגע, או בשעה שבה ארצה לעשות תקשורת ולהתחבר באמת אל אור אינסוף הפנימי ביותר שבמעשה הזה, בתקשורת הזו, לא אוכל לעשות זאת." זכרו – אנו, באמצעות כל מעשה של אנוכיות, של רצון לקבל לעצמו בלבד, בין אם במחשבה, במילה, או במעשה, מרחיקים את עצמנו מהיות מסוגלים לגעת, להתחבר ולהרגיש את אור אינסוף.
לכן, אחת המתנות הגדולות של השבת הזו היא לפרוץ את המחסום, לאפשר לעצמנו להיכנס פנימה, להתחבר ולהרגיש את אור הבורא באמת. רבים מאתנו, אני חושב שאפשר לומר, מעולם לא הרגישו באופן שלם ומלא את מכלול אור הבורא בכל המעשים שעשינו. ואנו חייבים להבין מדוע. אנו לפעמים חושבים, "הו, אולי איני מבין/נה מספיק, אולי איני מתחבר/ת לזה. מדוע איני מרגיש/ה, מתחבר/ת, מבין/נה?" מסיבה אחת בלבד: מכיוון שבאמצעות מעשי האנוכיות שלנו, מעשים שנעשו מתוך הרצון לקבל לעצמנו בלבד, בנינו את המחסום הזה סביבנו שאינו נותן לאור להיכנס, ולכן אנו יכולים לגעת רק בכמות זעירה של אור. אין שום סיבה לכך שבכל פעם שבה נעשה תקשורת, בכל פעם שנתחבר אל הזוהר, לא נראה את אור אינסוף שקיים שם, כפי שאנו קוראים באינספור סיפורים שאנו קוראים בזוהר ובכתבי המקובלים.
"בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבו"... כולנו יושבים מחוץ למחנה. כולנו יושבים בחוץ - חלק מאתנו יותר, חלק מאתנו פחות – אבל כולנו יושבים בחוץ. מה שעלינו להבין הוא מדוע אנו יושבים בחוץ. אנו בחרנו, באמצעות המחשבות, המלים והמעשים שלנו, לשים את עצמנו בחוץ, ולכן אנו מרגישים שאין אנו מסוגלים להרגיש, לכן אין אנו מסוגלים להתחבר. ועם זאת, אם באמת נתחיל להיות במודעות של "איני יכול/ה לעשות זאת, איני יכול/ה לחשוב כך, איני יכול/ה לדבר בצורה כזו, מכיוון שכאשר אני עושה את התקשורות שלי, אני רוצה לקבל את שלמות האור שנמצא שם עבורי. ואני יודע/ת שאם אחשוב, אדבר, או אפעל בדרך זו, אבנה חומה נוספת סביב עצמי ואדחף את עצמי עוד יותר החוצה".
זו מתנה חשובה שאנו מקבלים השבת הזו – היכולת לקבל את הכוח להתחיל לשבור את המחסום, להתחיל להיכנס פנימה, להתחיל באמת לטעום, להתחיל באמת להתחבר אל אור אינסוף שנמצא בכל מילה שאנו קוראים בספר הזוהר, ובכל תקשורת שאנו עושים... ובזכות זה, נוכל באמת להתחבר ולקבל את אור אינסוף שנמצא שם ומחכה לנו, אבל אנו עצמנו לא מאפשרים לו להתגלות.
מאמר זה פורסם בעבר בשנת 2015.
