בפרשת "תְּצַוֶּה" התעוררו נסים גדולים, מכיוון שנאמר שבני ישראל עוררו כמות עצומה של וודאות ואמון באור הבורא. מיד לאחר מכן, הם התעלו למצב שבו היו ראויים ומסוגלים לקבל את אור הנסים, ובסופו של דבר, כפי שרבי שמעון אומר לנו, את אור גמר התיקון, הגאולה השלמה, הפיתרון לכל החושך הכאב והקשיים שאנו חווים; מכיוון שזו הייתה למעשה רק עליה ברמת הוודאות באור הבורא.
יש סיפור שלא מסופר בפירוט רב בתלמוד, אלא בספר שנכתב לפני יותר מאלף שנה, והוא גם מצוטט במדרשים שונים. הסיפור מספר על אישה צעירה שהלכה לבית אביה ואיבדה את דרכה. לאחר הליכה של יום שלם היא הייתה צמאה מאוד, ואז ראתה באר, ודלי לשאוב את המים. היא נכנסה אל תוך הבאר וירדה למטה כדי למצוא מים, ואז לא הצליחה לטפס למעלה לאחר ששתתה, וצעקה לעזרה. אדם עבר במקום, ושמע קול שנשמע כמו אישה צעירה שצועקת לעזרה מתוך הבאר. כאשר הסתכל אל תוך הבאר, הוא יכול היה לשמוע את הקול, אבל הבאר הייתה עמוקה עד כדי כך שהוא לא יכול היה לראות את האישה.
מכיוון שהאיש לא יכול היה לראות אותה, הוא לא ידע אם היא רוח או בת אדם, ולכן שאל אותה, "האם את בת אדם או רוח?" היא אמרה לו, "לא, אני בת אדם, איני רוח. אין לך מה לדאוג." אנו יודעים שרוחות בדרך כלל לא יכולות לשקר, לכן הוא אמר, "את חייבת להישבע לי שאת בת אדם, ושאינך רוח שלילית.". היא ענתה: "אני נשבעת שאני בת אדם; איני רוח. אני לא רוח שלילית." הוא שאל אותה איך היא הגיעה לשם, והיא סיפרה לו את כל הסיפור. הוא אמר: "אם אציל את חייך ואוציא אותך מן הבאר, האם את יכולה להבטיח לי שתינשאי לי?" היא השיבה בחיוב, והוא עזר לה לצאת מהבאר.
היא ביקשה אותו שיספר קצת על עצמו, וסיפרה לו על המשפחה שלה ועל המקום ממנו היא באה. הוא רצה לשכב אתה תיכף ומיד, אבל היא אמרה, "לא מתאים שנהיה ביחד אם לא נתחתן קודם." הוא אמר: "הבטיחי לי שתבואי אל ביתי, תפגשי את הורי, ואז נתארס." הם כרתו ברית, והבטיחו כך זו לזה. האיש שאל: "מי יעיד שעשינו את ההסכם הזה?" לידם עמדה חולדה, ולכן אמר האיש לאישה, "השמים, החולדה והבאר עדים להבטחה ולהתחייבות שלנו זה לזו." הם כרתו ביניהם ברית והתחייבו זו לזה שיתחתנו ולא יפרו את הבטחתם.
האישה והאיש הלכו כל אחד לביתו. האישה נשארה נאמנה להבטחתה. אנשים רצו כל הזמן להינשא לה, אבל היא אמרה, "לא, יש לי התחייבות לאדם אחר." המשפחה שלה לא הבינה מדוע אינה מתחתנת, והם כמעט ניסו לכפות זאת עליה. בסופו של דבר היא התחילה להתנהג בצורה מוזרה עד כדי כך שאנשים אפילו לא ניסו להתקרב אליה יותר.
האיש, שגם הוא התחייב, שכח אותה ברגע שעזב אותה, והתחתן עם מישהי אחרת. נולד להם בן בכור, וחולדה הרגה אותו. נולד להם ילד שני, והילד הזה טבע בבאר. ואז אמרה האישה לבעלה: "אם הילדים שלנו היו מתים באופן טבעי, הייתי אומרת שזה בא מהבורא, ומקבלת זאת. אבל מכיוון שהילדים שלנו מתו באופן שבו הם מתו, חייב להיות כאן משהו לא בסדר. יש משהו בעבר שלך שבו אינך משתף אותי." אז סיפר לה האיש את כל הסיפור על האישה שפגש בבאר ועל הברית שהם כרתו. אשתו התגרשה ממנו, ואמרה לו: "לך למקומך הנכון", כלומר, "לך אל האישה שהתחייבת לה."
האיש הלך אל העיר שהאישה מהבאר סיפרה לו שהיא באה ממנה. כשהגיע לשם אמרו לו כולם: "מדוע אתה שואל על האישה הזו? היא מטורפת, אף אחד לא רוצה להתקרב אליה." אבל הוא הלך לאביה וסיפר לו את כל הסיפור. האב אמר: "היא מטורפת, אף אחד לא רוצה להתחתן איתה." אבל האיש הלך אליה, היא לא זיהתה אותו, והתחילה להתנהג בצורה מטורפת. הוא סיפר לה על שני ילדיו שנהרגו על ידי החולדה והבאר, והיא אמרה לו: "אני לא הפרתי את השבועה שלנו. נשארתי נאמנה לברית שכרתנו." וכאשר הבינה שהוא חזר בשבילה, הם התחתנו, היו להם ילדים, והם חיו בעושר ובאושר.
המדרש אומר לנו, בהתייחס לשני בני הזוג האלה, "עיני על אלה שיש להם ודאות ואמון, אלה שיכולים לבטוח." מה פירוש הדבר? קודם כל, מהו סוד הסיפור הזה? כאשר אנו מדברים על ודאות באור הבורא, אנו חייבים להוסיף שוודאות קיימת בעולם הזה, בעולם שלנו; החולדה והבאר הם חלק מממלכת הוודאות, ממימד הוודאות. ברגע שהאיש והאישה כרתו את הברית שלהם במימד הזה, היא חייבת להתממש, מפני שוודאות כופה על הדברים להתרחש. במימד הוודאות, לא מדובר רק על כך שיש לכם ודאות, ואז אור הבורא נותן לכם מתנה; אלא הוודאות כופה על הדברים להתרחש, מפני שזה מימד של קיום שהוא הליבה, המקור, הבסיס, של כל השאר.
כאשר האיש והאישה כרתו את הברית שלהם בפני החולדה והבאר, פירוש הדבר היה שהם חיברו את עצמם אל הברית הזו. אם האישה הייתה מוותרת על מחויבותה, אולי שום דבר לא היה מתרחש. אבל מכיוון שהיא שמרה על החיבור שלה אל הוודאות הזו, הוא היה חייב להתממש, והטבע יוצא נגד אלה שלא חיים בוודאות. לכן, החולדה והבאר קמו ואמרו: "יש מישהו", במקרה זה, האישה, "שעדיין יש לו הוודאות הזו, ואתה חי את חייך בניגוד לוודאות הזו."
העולם קיים רק על ודאות - והטבע, החולדה, הבאר, השמים, הארץ, העצים וכדומה - קיימים מתוך חיבור למימד הוודאות הזה. אם אדם חי את חייו או חייה מרוחק מוודאות, אז הטבע נגדם. אבל אדם שחי את חייו בוודאות, נתמך על ידי הטבע ועל ידי כל מה שקיים בעולם הזה.
מאמר זה פורסם בעבר בשנת 2017.
