בפרשת "וַיִּשְלַח" יעקב מכין לעצמו הגנה, מכיוון שבאופן פיזי, אחיו יכול להרוג אותו או לגרום לו נזק רב. המקובלים אמרו משהו מעניין: בלילה שקדם לפגישת יעקב עם עשונאמר "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" [בראשית לה' כב']. ובמדרש נאמר על הבורא: "האור הוא עם עצמו". אם כן, בדיוק כפי שנאמר על הבורא שהאור הוא עם עצמו, כך גם נאמר שיעקב לבדו. לכן, נראה שיעקב הגיע לדרגת הבורא במונחים של להיות לבד. מהו סוד הלימוד הזה?
כדי להבין, נלך לסיפור שסופר בתלמוד על רבי חנינא בן דוסא. הסיפור מספר על אישה שידעה כיצד לקרוא לכוחות החושך והשליליות, ומסיבה כלשהיא, רצתה להזיק לרבי חנינא בן דוסא. היא ידעה את מלאכת הכישוף והמאגיה השחורה, והייתה זקוקה למעט לכלוך שהיה מתחת לכיסא שלו, כדי למשוך באמצעותו דברים שליליים לחייו, ולכן היא התחבאה בביתו כל היום, מנסה למצוא הזדמנות לקחת קצת לכלוך.
בשלב מסוים, רואה אותה רבי חנינא בן דוסא, ואומר, "קחי מה שאת רוצה. עשי מה שאת רוצה. אין שום דבר שאת יכולה לעשות שיכול לפגוע בי. אין שום דבר חוץ מהאור של הבורא." וזה הסוד – האמירה שלו - "אין שום דבר חוץ מאור הבורא, ולכן את לא יכולה לעשות שום דבר שיכול להזיק לי," מפני שכל הכוחות המזיקים, בין אם הם משתמשים בשליליות רוחנית או שליליות פיזית, מקבלים מחיה וחייבים לשרוד. יש ניצוץ קטן של אור שקיים בכל הכוחות שמנסים להזיק לאדם או לעולם, אבל אף כוח מזיק לא יכול לגעת באדם שיש לו מודעות מתמדת שאין שום דבר חוץ מאור הבורא, ורבי חנינא בן דוסא היה ברמה הרוחנית הזו.
אני יודע שכולנו כבר שמענו זאת, אבל אני יודע לגבי עצמי, ומקווה שזה כך גם לגבי כולנו, שאנו רוצים להגיע למקום שבו אנו חיים את המודעות הזו 24 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע, מכיוון שאז אנו מוגנים ושמורים ובטוחים כל הזמן. בואו נחשוב על כך; כולנו למדנו שיש רק אור הבורא, אבל כאשר אנו חושבים על היום שלנו או על השבוע שלנו, כמה פעמים היינו באמת מסוגלים לראות רק את אור הבורא? פעמים רבות לא יכולנו. אנו מקבלים שיחת טלפון שאנו לא רוצים לקבל, או חדשות שלא רוצים לקבל, וחושבים: "לא, זה לא מאור הבורא," המודעות שלנו, למרבה הצער, אינה "כל דבר - כל פעולת גומלין, כל אדם, כל שליליות - הוא פשוט אור הבורא."
רבי חנינא בן דוסא, במשך שנות עבודתו, הגיע לנקודה שבה ראה מיד בכל דבר בחייו את אור הבורא. וזה מצריך שנים של אימון; "האדם הזה הרגיז אותי, המצב הזה נורא... אבל כל זה הוא רק אור הבורא." כולנו בוודאי למדנו זאת בדרך זו או אחרת, אבל איני חושב שמי מאתנו כבר חי כך במאה אחוז. ועכשיו אנו מבינים שזה לא סתם עוד כלי נחמד שאנו לומדים; זוהי דרך לקראת הגנה מושלמת.
למה הכוונה כאשר נאמר על הבורא שהוא "עם עצמו"? זה מייצג את מודעות האחד, שבה אנו מסוגלים להגיע לנקודה שבה אנו רואים רק את אור הבורא בכל מה שמתרחש בחיינו וסביבנו. זה לא קל. רבים מאתנו מנסים, ונכשלים. אבל עכשיו אנו מבינים שרק זו היא מהות החיים.
בפרשה נאמר "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ", וכאשר אנו קוראים את המלים האלה, זה נראה קצת מפחיד; זה אמצע הלילה, והוא לגמרי לבד. אבל למעשה זה טוב, מפני שזה אומר שיעקב היה שם ולא היה שם דבר חוץ מאור הבורא. עשו לא יכול היה לפגוע בו. מדוע? מכיוון שהוא לא ראה את עשו; הוא ראה את אור הבורא.
איך נוכל לקבל שליטה על המודעות הזו? על ידי תרגול יומי. וזה קל, מפני שיש 10, 20, 30 פעמים ביום שבהם מתרחשים דברים שאנו לא רוצים שיהיו אור הבורא, או כאשר אנו בטוחים שהם לא אור הבורא. אבל, עכשיו אנחנו יודעים; רבי חנינא בן דוסא לא דיבר מתוך האגו שלו כאשר אמר למכשפה: "עשי מה שאת רוצה, את לא יכולה לפגוע בי בשום צורה". הוא היה מוגן לחלוטין, מפני שבמשך שנים על שנים של אימון, הוא הגיע למקום שבו הוא ראה את כל חייו, בלי שנייה אחת של ספק, כאור הבורא.
זה דבר נפלא כל כך, ולפעמים, אני חושב שבעבודתנו הרוחנית, אין לנו התנופה והדחף לעשות זאת, מפני שאנו לא באמת מבינים מה מונח על כף המאזניים. אבל זה לימוד בסיסי וחזק מאוד. שום כוח שלילי או אדם שלילי בעולם הזה אינם יכולים ולא יוכלו לגעת באדם כמו רבי חנינא בן דוסא שמגיע למודעות תמידית ש"כל זה הוא אור הבורא." כאשר אדם מטמיע ומגבש במודעות שלו שכל זה הוא רק אור הבורא, הוא גורם לכך ששום שליליות לא יכולה להיכנס אליו. ושוב, אני מקווה, למען עצמי ולמען כולנו, שלא רק נלמד זאת, אלא שבאמת נתחיל לעשות את השינוי הזה בחיינו.
הזוהר אומר שאדם חייב להגיע למודעות שבה הוא רואה את כל הדין והשליליות כאור הבורא; "אין שום מצב או אדם שמרגיז, מכעיס, או מאכזב אותי, מכיוון ששום דבר אחר אינו קיים. כל זה הוא רק אור הבורא." כאשר אדם מסוגל באמת להגיע למודעות שכל זה הוא רק אור הבורא, ואינו גורם ניתוק באמצעות מחשבות כגון, "האדם הזה מכעיס אותי, האדם הזה מאכזב אותי, אבל זה אינו אור הבורא, זה רק סתם מישהו טיפש שמרגיז אותי", אז אף כוח של שליליות לא יכול להיות קיים בעולם הזה. יתרה מזו, הזוהר אומר שאם מספיק אנשים יעשו זאת, לא תוכל להיות שליליות בעולם. לכן, זה כנראה הלימוד החזק ביותר בשבוע של פרשת "וַיִּשְׁלַח", וזה בוודאי, יש לקוות, שינוי בחיינו. כאשר אדם מגיע למקום הזה - וזה בא מתוך עבודה עמוקה יותר וקשה יותר מאשר דחפנו את עצמנו לעשות אותה עד עכשיו - אז יש גם לאדם הכוח, על פי הזוהר, לעורר נסים גדולים לעצמו ולאחרים, ולשנות כל מה שקיים בטבע.
האור הזה, המתנה הזו, זמינים לנו השבוע הזה. זה אומר שאנו נעשים היחידים ששולטים בחיינו. זה לא עוד כלי רוחני נחמד שאנו משתמשים בו, לפעמים כן ולפעמים לא. אם אנו רוצים להגיע למקום שבו היו יעקב אבינו ורבי חנינא בן דוסא, שבו אנו לא רק לגמרי מוגנים, אלא שבו אנו גם יכולים לחולל נסים, אז אנו חייבים לדחוף את עצמנו להגיע אל מודעות האחד הזו.
אם אנו דוחפים את עצמנו בעקביות לכיוון של שינוי במודעות, אף שליליות או חושך לא יכולים לבוא אלינו, ואנו נעשים חזקים רוחנית. אנו יכולים ליצור נסים לעצמנו ולאחרים. אם כן, אני מקווה למען עצמי, ולמען כולנו, שניקח זאת באופן עמוק יותר מאי פעם. מכיוון שכל אחת ואחד מאתנו יכולים, ואמורים, ומיועדים, להגיע למקום הזה; מי ייתן ונזכה להבין זאת ולעשות באמת את העבודה הנחוצה כדי להגיע לשם.
